חומוס להמונים |

המקום: קינג ג'ורג' פינת שלמה המלך בתל-אביב. הזמן: יום ראשון בשעה שלוש בערך. האירוע: אבו שוקי עולה באש. טוב, כמעט - האוטו של אבו שוקי עולה באש. וואלה, מסוכן לנסוע לאכול חומוס.

שלא במפתיע, יש שיגידו, הכל התחיל בזה שנסעתי עם חבר לאכול חומוס. ראשון בצהריים, אלון הצוללן המצטיין (להלן א') ואני, נוסעים בסיטרואן AX הישנה שלי לאבו דאבי בקינג ג'ורג'. 20-30 מטרים לפני החומוסייה, ומפתחי המגזן מתחיל לצאת משהו שאולי הוא עשן ואולי אדים ובכל מקרה נראה לא טוב. אני לוחץ ברקס, כדי לדומם מנוע ולצאת לבדוק מה קורה. לפני שהאוטו מגיע לעצירה מלאה אני מרגיש שכף רגלי הימנית - הנעולה כפכף - עולה באש. טיפה גדולה של פלסטיק מותך (!) נשרה עליה. (המשך…)

שוב מצאנו את עצמנו על הציר תל אביב-ברלין, מבריזים ל-Hummus Buddy שלנו, י', שנאלץ למצוא שותפים אחרים לחומוס של יום שישי. אבל הפעם החלטתי: לא עוזבים את העיר בלי לטעום חומוס של לבנונים. היה סבבה.

מה שיפה בבירה הגרמנית הוא שהיא מעניקה לך תחושה אמיתית שיש בה הכל - מזרח ומערב, מקומי וגלובלי, תושבים ותיירים, יערות ואזורי תעשייה, קניוני ענק ושווקי פשפשים קטנים, כנסיות ומועדוני זימה, מסעדות בריאות לצד ג'אנק כולסטרולי. שתי תחנות רכבת ואתה מוצא את עצמך בעיר אחרת, וחוזר חלילה. את מבינה - אמרתי לזוגתי - פשוט לא ייתכן שאין פה גם חומוס טוב. למה מה זה פה - אשקלון?

הגענו לעיר בסוף השבוע של גמר יורו 2008. נבחרת גרמניה עמדה לשחק מול נבחרת ספרד, ואנחנו תכננו לראות את המשחק עם מיליוני אוהדים על אחד ממסכי הענק שפוזרו ברחבי העיר. כולה סופ"ש, והזוגת לא מבינה מה דחוף לחפש חומוסייה כשיש כל-כך הרבה שניצלים ונקניקים טובים בעיר, אבל נו, מילא. (המשך…)

בתמונה שלפניכם מסתתר חומוס. הרבה חומוס. התזהוהו? או במילים אחרות: מה לדעתכם אתם רואים בתמונה? החידה השבועית לילד. החומוסאי.

ישבתי ושוחחתי אתמול עם כמה חומוסאים מצויינים, במסיבה שקיימה עמותת שקוף על גג בניין בתל-אביב. עלו שם כמה נושאים שבחלקם אדון מן הסתם בפוסטים אחרים. בכל אופן, אחד הנושאים היה העובדה שאין אף חומוסיה טובה באשקלון (!). זו עובדה שאני לא יודע אם הייתם מודעים לה, ואנחנו מן הסתם עוד נשוב לעסוק במחדל הזה, השני - אולי - רק למחדל ההגנה על ישובי הדרום מטילי הקסאם.

בכל אופן, לאור המחדל החינוכי הזה של עיר ואם בישראל שבה ילדים אינם יודעים חומוס מה צורה לו (חוץ מאשר חומוס אחלה), מערכת חומוס להמונים החליטה ליזום מדור חדש: החידה השבועית לילד החומוסאי. בכל שבוע (בשאיפה) נציג כאן חידה חומוסאית חינוכית לילדים ולהוריהם., ולכל החפש להעשיר את רוחו ואת בטנו.

אתם מוזמנים לעזור כמובן, עם רעיונות, תמונות, איורים, כתבי חידה, תשבצים, וכל מה שעולה במוחכחם הקודקודח. והנה אנחנו מתחילים:

חידה מספר 1: מה המאכל שבתמונה?

קליפה דקיקה מפרידה בין גרגרי החומוס שלכם ובין ממרח חומוס מפואר בעל מרקם מושלם. איך נפטרים מהקליפות במינימום מאמץ? ואולי  לא צריך להוריד אותן בכלל? יש תשובות.

אחת השאלות שאני נשאל הכי הרבה היא איך נפטרים מהקליפות של גרגרי החומוס, אם לצורך הכנת חומוס או כל מתכון מבוסס חימצה אחר. יש על זה כמה תשובות, ואני חייב להודות שאני עצמי עוד חוקר ועורך ניסויים (ומשועשע לראות בכל פעם מתכונים שפשוט מתעלמים מהשאלה). (המשך…)

ברפואה העממית משתמשים בשקדים הירוקים נגד צרבת ובעיות חומציות, כדי לעודד את כוח הגברא ולהמעיט את חלבן של מניקות. במטבח המזרח-תיכוני והצפון אפריקני, משתמשים בהם בתבשילים שונים, מחמיצים, מכינים משקה שקדים (רוזטה) ואוכלים אותם כפי שהם, מומלחים או שרויים במי לימון.

"קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים." (בראשית מ"ג, י"א)

קודם שהוא מתייבש וקליפתו משחימה, השקד הוא פרי עגלגל וירוק שאפשר לאכול בשלמותו, חי (אם כי רוב האנשים מעדיפים את טעמו כשהוא מוחמץ או בתבשיל). זה קורה מתישהו לקראת האביב, בסוף מרץ או תחילת אפריל, ואז השקדים הירוקים מגיעים לשווקים בערימות ענק ולרוב נעלמים כלעומת שבאו. (המשך…)

"כך נבשל" הוא אחד מספרי הבישול הראשונים שראו אור במדינת-ישראל הצעירה, ורבים ממתכוניו חילחלו אל תרבות האוכל המקומית בהשפעות שניכרות עד היום. מערכת חומוס להמונים השיגה עותק, כדי לספק לכם הצצה לספר הנדיר הזו שכולל כנראה את מתכון החומוס המודפס הראשון בישראל.

כך נבשל, נדפס לראשונה בדפוס א. מוזס וראה אור בשנת תש"ח, 1948, שנת הקמת המדינה. זהו אחד מספרי הבישול הראשונים של היישוב העברי, אם לא הראשון שבהם. לכן מפתיע לגלות בו בעמוד 215 מתכונים לסלט חומוס, סלט טחינה, סלט חומוס בטחינה, פלאפאל (כך במקור) ו"מיונית מטחינה" (כמו טחינה רק עם יותר מים). מאכלים שלפחות חלקם עשו את הפריצה שלהם לתודעה הישראלית בעיקר מסוף שנות ה-60' ואילך. עבור רובם זו הייתה הפעם הראשונה שנדפסו בשפת הקודש.

העותק המהוה שבידי הוא משנת 1958. הדפסה מיוחדת שנייה לקוראות "לאשה" של ה"מהדורה החמשית מתוקנת וערוכה מחדש על ידי חבר מדריכות של ויצ"ו". מן הראוי להוסיף ולומר שבקורסי הבישול של ארגון ויצ"ו, שהיה אחראי על הספר, השתתפו רבבות נשים - רק נשים - ושיחד עם הספר הזה שבתקופה מסויימת היה היחיד מסוגו, הייתה לארגון השפעה עצומה על תרבות האוכל הישראלית.

הבנות של ויצ"ו התייחסו למלאכה בכובד ראש, ומלבד מאות מתכונים (או "מרשמים") בעברית מפא"יניקית פיוטית, הספר כולל גם עצות רבות ואפילו "מדריך למשק הבית" ובו הדרכה לעקרת הבית בנושאים כמו ארגון הבית, ניקיון, פרק מיוחד על תורת התזונה, ועוד כהנה וכהנה תופינים.

לא שיא הפמיניזם, נכון, מצד שני אנחנו מדברים על תקופה בה בברה"מ שלטו דזגשווילי וחרושצ'וב, בארה"ב השתולל המקארתיזם והאויב הגדול ביותר של ישראל היה מלך קלפטומן ממוצא אלבני ששלט במצרים וסודן. במצב עניינים כזה הכל מגוייס ואפשר להבין מדוע היה למחברות חשוב להסביר לאנשים היחידים שבאמת מזיזים עניינים (= נשים), מדוע חשוב לאכול סלט מדי יום ביומו, כיצד להשתמש בכלי מטבח בצורה בטיחותית, ואיך "מתקינים חביתה". (המשך…)